נאומים
תשע"ו , 2016
דברי פרידה לצוות ביה"ס, בעקבות פרישתי לגימלאות
ערב טוב! עבורי זהו ערב מרגש! סיום פרק ארוך בחיי!
אהבתי את ביה"ס ("חט"ב "אלון" רעננה), את העבודה בו, את התלמידים
ואת חברי לצוות.
עבדתי בחטיבה שלושים וחמש שנים. אני ממש דינוזאור מהלך!
נתרמתי רבות ע"י המערכת וחברי לעבודה. במיוחד "מכל תלמידי השכלתי".
איני מצטערת לרגע על בחירתי להיות מורה, והייתי חוזרת שוב על בחירה זו.
אין בי חרטה, רק שמחה כי עשיתי דבר מה משמעותי. יש בי תחושה, שאף אני תרמתי. עשיתי עבודתי נאמנה. היה טעם בחיי.
הייתי רכזת עברית וספרות, ניהלתי שני צוותים. למדתי רבות מתהליך הניהול.
בכל פרידה יש עצב וגעגוע (לא קל להיות לפתע פנסיונרית. זו התמודדות לא פשוטה), אך העצב מהול גם בצפייה לבאות.
הגיע זמני ללכת למחוזות אחרים. אני עדיין בגיל שאפשר להתחיל... אני בת 16 אבל בהיפוך מספרים!
ללמוד לנגן על סקסופון, למשל, לרקוד, לטייל בעולם, להפוך לדוגמנית צמרת...
אמשיך תמיד לאהוב את הספרות, את העברית (לשון), ההיסטוריה, מדעי -המדינה ואזרחות, הפסיכולוגיה והעזרה לזולת.
כבר היום אני מתנדבת.
אני מתכוונת להקים מיזם, שיעזור לאנשים פרטיים ולגופים ציבוריים בכתיבה,
בניסוח טקסטים והגהה עליהם, הגהה על טקסטים שאנשים כתבו, עריכת עבודות, שאנשים כתבו, כתיבת קורות חיים ועוד.
בכוונתי גם לתת הרצאות לקהלי יעד שונים.
כן, אז יש חיים אחרי העבודה בביה"ס!
לחברי אשר ממשיכים לשאת בעול החינוך, אני מאחלת המשך עבודה יעיל ופורה! קחו אוויר לנשימה, המלאכה מרובה, תמידית ולא פעם מתסכלת.
חישבו על אווירה טובה בין כותלי הבית הזה – "חט"ב "אלון" !
קחו בקלות, תמשיכו להנות מהתוצאות שאתם משיגים!
חשוב לזכור – לעולם אל תדונו אדם עד שלא נכנסתם לנעליו, דרכתם על האבנים עליהן דרך וחוויתם את מהמורות חייו!
למדו זאת גם את תלמידיכם!
באהבה
בתיה